הכנה פדגוגית מתייחסת למגוון רחב של היבטים ומיועדת להקלה על תהליך הקליטה בסביבה חדשה. לצד היתרונות הברורים יש גם חסרונות שאותם כדאי להכיר
יש סביבות שונות שההכנה אליהן היא חלק בלתי נפרד מהשגרה. הדוגמאות הטובות ביותר לכך הן המבחן הפסיכומטרי, מכינות קדם צבאיות ומכינות במתמטיקה ואנגלית מצד מוסדות אקדמיים כמו אוניברסיטאות ומכללות. בנוסף, קיים מגוון רחב של קורסי הכנה לכיתה א', שניתן לבצע במסגרת משרד החינוך או באופן יזום בבית ובאמצעות כלים כמו למשל שלום כיתה א' בבית אבי חי.
היתרון הבולט של תרבות ההכנה הפדגוגית הוא קליטה רכה יותר בסביבה העתידית. תלמידים שמקבלים הכנה מקיפה לפני שהם עולים לכיתה א' יכולים להתרכז בלימודים ולא לחוש חרדה או עוגמת נפש, בעוד לקראת הצבא מדובר בעיקר על הכנה שמתמקדת בהיבט הפיזי. גם מידת ההתאמה של הלוקחים חלק בקורסי ההכנה גדולה לפי דרישות המוסד שבו הם עומדים להיקלט. בסופו של דבר, זהו שיתוף פעולה שאמור לשרת את כל הצדדים המעורבים.
על אף האמור לעיל, יש גם חיסרון משמעותי שאי אפשר להתעלם ממנו: ויתור על תהליך חיברות טבעי. במקום שכל אחד יגיע לסביבה חדשה ויביא את עצמו לתוך המעגל החברתי שנוצר, גברים ונשים בטווח רחב של גילאים משקיעים משאבים בהכנה מוקדמת. תרבות ההכנה הפדגוגית או המקצועית מונעת ורסטיליות ומייצרת אחידות. אותה אחידות עלולה לפגוע בביצועים ולגרום בסופו של דבר עוגמת נפש לא קטנה. בנוסף, תרבות ההכנה הפדגוגית מייצרת תלות באומדנים ומבחנים חיצוניים.
איך מתגברים על החסרונות ומדגישים את היתרונות?
הדרך הנכונה להתייחס אל תרבות ההכנה הפדגוגית היא בצורה מאוזנת. קודם כל, חשוב להבין שהכנה מן הסוג הזה לא מיועדת לכולם והיא לא חובה. יש הרבה חיילים שיעדיפו להגיע לצבא עם דף לבן ונקי וללא מכינה קדם צבאית, כמו גם הורים לילדים שלא מזהים בעיות מסוימות הדורשות הכנה פדגוגית לפני כיתה א'. באוניברסיטה ובמכללה ניתן להתייעץ עם נציגי המוסדות בעצמם ולקבל המלצות על מכינות ספציפיות. כך נערכים לקליטה חלקה יותר ומסננים בין מי שבאמת זקוק להכנה לבין מי שמגיע אליה מתוך תחושת דחיפות או חובה.
שנית, מומלץ להשוות בין מסגרות הכנה ולהבין שלא כולן זהות. רצוי לאסוף כמה שיותר חוות דעת על מכינות ולהיעזר במשוב של אנשים שכבר עברו את זה. הורים לילדים יכולים לקבל המלצות מחברים וקולגות, נערים לפני צבא יכולים לעשות את זה בבית הספר ומול המורים וכן הלאה.
ידע הוא כוח ולא כדאי לוותר עליו. הנקודה העיקרית היא להשתמש בתרבות ההכנה הפדגוגית בצורה מאוזנת ולא נחרצת. כך ניתן להפיק מקסימום תועלת מההכנה, אך במקביל גם לא לוותר על היתרונות המגולמים בתהליך טבעי של חיבור למקום חדש ומשמעותי.