"אין דורשים בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. וכל מסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם – מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו –ראוי לו כאילו לא בא לעולם." ( מסכת "חגיגה" פרק ב' משנה א')
סוד הזוהר על המשנה
המשנה הזאת מורכבת משלושה חלקים. בחלק הראשון נאמר על לימוד קבלה. "אין דורשים בעריות בשלושה" – נאמר על לימוד טעמים של איסורי עריות הכתובים בפרשת "קדושים". כל הסוגים של עריות שנאמרו שם מכוונים כנגד מלכות ששורה עליה צמצום א'. מלכות מהווה רצון לקבל חכמה הגדול ביותר, ולכן שנים שלומדים עריות כנגד חכמה וכתר. ולא דורשים מעשה בראשית בשנים, אלא רק באחד. כידוע שמעשה בראשית בתורה מורכב משני סיפורים, דהיינו כנגד סיפור הראשון – אדם קדמון, ואילו כנגד שני – עולם אצילות. אם כן, מעשה בראשית מתחיל מעולם הכתר, שהוא אדם קדמון וכנגדו לומד אחד. ולא דורשים מרכבה אפילו באחד, מפני שמדובר על אור אין סוף ב"ה, שהוא מעל כל מספר.
מה עניין עריות בחכמת האמת?
וכאן נשאלת השאלה, מפני מה משנה אומרת: "אין דורשים עריות בשלושה", הרי היה לה לומר, שעריות דורשים בשנים? אלא כדי שלא יעלה בראשך, שלימוד עריות שייך גם לספירת בינה, וזוהי טעות מכיוון שצמצום לא חל על ספירת הבינה ואור חסדים, לכן לימוד איסורי עריות – כנגד חכמה וכתר, הרי צמצום חל על אור החכמה. ולמה משנה אומרת שלא דורשים מעשה בראשית בשנים? כדי שלא תחשוב שעולם אצילות שייך למעשה בראשית, אלא אך ורק עולם הכתר. ולמה משנה אומרת שלא דורשים מרכבה באחד? כדי שלא תחשוב שמעשה מרכבה שייכת לכתר, אלא הוא מעל הכתר, ומעל כל מספר, ואילו כתר הוא כבר מהווה מציאות של מספרים. לחץ על הקישור הזה ללימוד והרחבת הדברים.
מהות איסור ההסתכלות לפי המקובלים
ובחלק השני של משנתנו נמצאת תוספת של הסבר למה שנאמר בחלק הראשון, דהיינו איסור להתבונן בארבעה דברים: מה למעלה ומה למטה. איסור להסתכל למעלה נאמר כנגד התבוננות וחקר של אין סוף ב"ה. ואילו למטה נאמר כנגד התבוננות במציאות מלכות של מלכות, שלא ניתנת לתיקון וכל רוע של העולם טמון שם. לאחר מכן, נאמר על איסור להסתכל לפנים ולאחור. לפנים נאמר כנגד שם הקדוש א-ה-י-ה אשר א-ה-י-ה, שמצביע על מציאות עתידית של הש"י, שתמיד נמצא לפני הכול. ואיסור להסתכל אחור – כנגד חקר המציאות לפני צמצום א'.
לסיום
ובסוף נאמר חיוב לשמור על כבוד הש"י. ומאמר הזה מכוון כנגד איסור לחקור את עצמותו של הקב"ה, בגלל שכל חקירה כזו מיוסדת על כלים של החומר, שמהווים מציאות של רצון לקבל, ואילו אצל בורא עולם לא קיים רצון לקבל כלשהו כי לא קיים בו שום חסרון, ועל זה נאמר: "טוב ומטיב". ודבר נוסף אומר שלחוס על כבוד השם אנו מקיימים כאשר לא מסתכלים למעלה ולמטה, לפנים ולאחור.
קראו עוד על: חכמת הקבלה בדרך אשלג